הסכם סחר חופשי: מה זה?

הסכם סחר חופשי הוא הסכם בין ישראל למדינה או לגוש מדינות שמבטל או מפחית מכסים על טובין שמקורם בצדדים להסכם, בכפוף לכללי מקור ולהצגת תעודת מקור.

ישראל חתומה על הסכמי סחר חופשי עם שותפות הסחר העיקריות שלה, ובהן האיחוד האירופי, ארצות הברית, מדינות אפט"א, קנדה, מקסיקו, טורקיה, ירדן, מצרים, בריטניה, קוריאה, קולומביה, פנמה, אוקראינה ואיחוד האמירויות, וכן הסכמים עם מדינות מרקוסור. ההסכמים מאושרים על ידי הממשלה ומיושמים בצו תעריף המכס, שבו לכל פרט מכס מופיע השער המועדף לכל הסכם. ההסכמים נחתמים על ידי משרד הכלכלה ומשרד החוץ ומאושרים על ידי הממשלה והכנסת.

ההעדפה חלה רק על טובין שמקורם במדינת ההסכם לפי כללי המקור שנקבעו בו, ולא על כל טובין שנשלחו ממנה. כללי המקור קובעים איזה שיעור מהעיבוד או מהערך צריך להיעשות במדינת ההסכם כדי שהמוצר ייחשב מקומי. היבואן מוכיח מקור באמצעות תעודת מקור, כגון תעודת EUR.1 או הצהרת יצואן מאושר על החשבונית, ובהסכם עם ארצות הברית באמצעות הצהרת מקור. טופסי המקור מונפקים על ידי רשויות המכס או לשכות המסחר במדינת היצוא, לפי כללי ההסכם.

ההסכמים משפיעים על המכס בלבד; מע"מ ומס קנייה חלים ללא קשר למקור הטובין. יבואן שלא הציג תעודת מקור במועד השחרור רשאי לבקש החזר מכס בדיעבד בתוך התקופה שנקבעה בפקודת המכס. רשימת ההסכמים ותנאיהם מתפרסמת באתר משרד הכלכלה ובספר המכס. בהסכמים חדשים נכללים גם פרקים על שירותים, השקעות ורכש ממשלתי, אך ההשפעה הישירה על הצרכן היא בשער המכס המועדף. יבואן שמבקש העדפה נדרש לשמור את תעודת המקור לביקורת של רשות המסים לתקופה שנקבעה.

מקור חוקי / רגולטורי: צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין, התשע"ז-2017; ההסכמים כפי שפורסמו בכתבי אמנה

מדריכים בנושא יבוא ומכס · כל המונחים