יבוא אישי: מה זה?

יבוא אישי הוא יבוא של טובין על ידי יחיד לשימושו העצמי ולא למטרה מסחרית, בכמות סבירה, והוא נהנה מהקלות במסים וברגולציה לעומת יבוא מסחרי.

צו יבוא חופשי מגדיר יבוא אישי כיבוא של טובין בידי יחיד לצריכתו האישית או למשפחתו, בכמות שאינה מסחרית, ומאפשר לו להיכנס ללא חלק מהאישורים והתקנים שנדרשים ביבוא מסחרי. ההגדרה מבוססת על כמות סבירה של אותו מוצר, ורשות המסים רשאית לקבוע שכמות חריגה או יבוא חוזר ונשנה אינם יבוא אישי, ואז חלות עליו כל חובות היבוא המסחרי. יבוא אישי אינו מוגבל לרכישה מקוונת, וכולל גם טובין שנוסע מביא עימו מעבר לפטור הנוסע.

הרכישה המקוונת מאתרים בחו"ל היא הצורה הנפוצה של יבוא אישי. המשלוח מגיע בדואר או בחברת בלדרות, שמשמשת כעמיל המכס ומשחררת אותו לפי הצהרה מפושטת. מסי היבוא, אם חלים, נגבים מהנמען לפני המסירה. הפטורים ביבוא אישי מדורגים לפי ערך המוצר ללא הובלה, ומעבר להם חלים מע"מ, מס קנייה ומכס לפי הפרט. המסים נגבים באמצעות תשלום מקוון או בעת המסירה, לפי נוהלי חברת השילוח.

טובין מסוימים אסורים או מוגבלים ביבוא אישי גם בכמות קטנה, ובהם תרופות מעבר לכמות אישית, מזון מסוגים מסוימים, נשק ומוצרים שדורשים אישור בטיחות. יבוא רכב ביבוא אישי כפוף לנוהל נפרד של משרד התחבורה. ההבחנה בין יבוא אישי למסחרי חשובה גם לענייני אחריות: מוצר שיובא ביבוא אישי אינו נהנה מאחריות היבואן הרשמי לפי חוק הגנת הצרכן, והתיקון והשירות הם באחריות הרוכש מול המוכר בחו"ל.

מקור חוקי / רגולטורי: צו יבוא חופשי, התשע"ד-2014 (הגדרת יבוא אישי); צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין, התשע"ז-2017, פרט 8 לפטורים

מדריכים בנושא יבוא ומכס · כל המונחים