דיבידנד: מה זה?

דיבידנד הוא חלוקת רווחים של חברה לבעלי מניותיה, שמותרת רק מרווחים ראויים לחלוקה, וממוסה אצל יחיד בשיעור 25%, או 30% אצל בעל מניות מהותי.

דיבידנד הוא הדרך שבה רווחי חברה מגיעים לבעליה לאחר תשלום מס החברות. חוק החברות מתיר חלוקה רק אם החברה עומדת במבחן הרווח, כלומר יש לה רווחים צבורים או רווחים מהשנתיים האחרונות, ובמבחן יכולת הפירעון, כלומר החלוקה לא תמנע ממנה לפרוע את חובותיה. חלוקה שאינה עומדת במבחנים היא חלוקה אסורה, וניתן לדרוש את השבתה. דיבידנד שחולק בניגוד למבחנים חושף את הדירקטורים לאחריות אישית.

מבחינת מס, סעיף 125ב לפקודה קובע שיעור של 25% על דיבידנד ליחיד, ו-30% ליחיד שהוא בעל מניות מהותי, כלומר מחזיק ב-10% או יותר מאמצעי השליטה. על דיבידנד גבוה עשוי לחול גם מס נוסף לפי סעיף 121ב. דיבידנד שמתקבל אצל חברה ישראלית מחברה ישראלית אחרת פטור ממס, כדי למנוע מיסוי כפול בשרשרת חברות. החברה המחלקת מנכה את המס במקור. המס מנוכה במקור על ידי החברה במועד החלוקה ומדווח בטופס 102, וההכנסה נכללת בדוח האישי של בעל המניות.

סך המס על רווח שמחולק כדיבידנד הוא צירוף של מס החברות בשיעור 23% ומס הדיבידנד על היתרה. דיבידנד אינו חייב בדמי ביטוח לאומי, בניגוד לשכר. רווחים שלא חולקו במשך שנים עשויים להיות כפופים להוראות סעיף 77 לפקודה בדבר חלוקה רעיונית של רווחים צבורים. בחברה שיש בה כמה בעלי מניות, הדיבידנד מחולק לפי שיעור ההחזקה, אלא אם תקנון החברה קובע סוגי מניות עם זכויות שונות. החלטה על חלוקה מתקבלת בדירקטוריון, ובחברה פרטית קטנה גם באסיפה, ומתועדת בפרוטוקול שמצורף לדוח השנתי.

מקור חוקי / רגולטורי: חוק החברות, התשנ"ט-1999, סעיפים 301-303; פקודת מס הכנסה סעיפים 125ב ו-126(ב)

מדריכים בנושא מס והחזרי מס · כל המונחים