הצהרת הון: מה זה?

הצהרת הון היא דוח שנישום מגיש לדרישת פקיד השומה על כל נכסיו והתחייבויותיו ליום מסוים, ומשמש את רשות המסים להשוואת הגידול בהון להכנסות שדווחו.

סעיף 135(1) לפקודת מס הכנסה מסמיך את פקיד השומה לדרוש מכל אדם דוח על הונו ונכסיו, וכן על נכסי בן זוגו וילדיו הקטינים, ליום שנקבע בדרישה. הדוח מוגש בטופס 1219 בתוך המועד שנקבע בדרישה, בדרך כלל 120 יום, וכולל נדל"ן, כלי רכב, יתרות בבנקים, ניירות ערך, קופות גמל, הלוואות שניתנו והתקבלו, השקעות בעסקים ותכולת בית, לפי עלות ולא לפי שווי שוק. הדוח מוגש גם על ידי בני זוג שמנהלים משק בית משותף, כהצהרה אחת.

המטרה היא השוואת הון: פקיד השומה משווה בין שתי הצהרות עוקבות, מוסיף את ההוצאות למחיה בתקופה שביניהן לפי לוחות שרשות המסים מפרסמת, ובודק אם הגידול בהון מוסבר על ידי ההכנסות שדווחו בשנים שביניהן. גידול שאינו מוסבר עשוי להיחשב הכנסה שלא דווחה ולהוביל לשומה נוספת, ונטל ההוכחה מוטל על הנישום. ההשוואה נעשית גם על נכסים בחו"ל, ולכן דיווח מלא בהצהרה הראשונה חשוב להצהרות הבאות.

הצהרת הון ראשונה נדרשת בדרך כלל זמן קצר לאחר פתיחת תיק עצמאי, וההצהרות הבאות כל כמה שנים לפי שיקול דעת פקיד השומה. אי-הגשה במועד גוררת קנס ומהווה עבירה לפי סעיף 216 לפקודה. הדוח אינו מחייב תשלום מס בפני עצמו. לפני ההגשה נהוג לאסוף אישורי יתרות מהבנקים ומהגופים הפנסיוניים ליום ההצהרה, ולתעד מתנות, ירושות וכספים שהתקבלו ממקורות פטורים, מפני שהם מסבירים גידול בהון שאינו מהכנסה. הצהרה שגויה עלולה להיחשב דיווח כוזב.

מקור חוקי / רגולטורי: פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], סעיפים 135(1) ו-216

מדריכים בנושא מס והחזרי מס · כל המונחים