הוצאה מעורבת: מה זה?

הוצאה מעורבת היא הוצאה שמשרתת גם את העסק וגם צרכים פרטיים, כגון רכב, טלפון או משרד בבית, ורק החלק העסקי שלה מותר בניכוי לפי כללים שנקבעו בתקנות.

הוצאה מעורבת עומדת בין הוצאה עסקית מלאה להוצאה פרטית. הכלל בסעיף 17 לפקודה מתיר ניכוי של הוצאה שהוצאה כולה בייצור הכנסה, אך הפסיקה ותקנות ניכוי הוצאות מסוימות מאפשרות לפצל הוצאה שיש בה מרכיב עסקי מובחן, ולנכות את החלק העסקי בלבד. אם החלק העסקי אינו ניתן להפרדה, ההוצאה כולה אינה מותרת. דוגמאות נפוצות: רכב שמשמש גם לנסיעות פרטיות, טלפון נייד, אינטרנט ביתי וחדר עבודה בדירה.

התקנות קובעות לכמה סוגי הוצאות מעורבות שיעור הכרה קבוע במקום בחינה פרטנית: הוצאות רכב מוכרות לפי נוסחה שבתקנות הרכב, שמנכה שווי שימוש פרטי או קובעת אחוז הכרה; הוצאות טלפון בבית מוכרות בחלק שנקבע; הוצאות של משרד בבית מוכרות ביחס בין שטח החדר המשמש לעסק לשטח הדירה, וחלות על שכירות, ארנונה, חשמל וועד בית. במע"מ, תקנה 18 קובעת ניכוי מס תשומות של שני שלישים או רבע לפי עיקר השימוש.

הנישום נדרש לתעד את הבסיס לפיצול, כגון יומן נסיעות או תוכנית הדירה, ופקיד השומה רשאי לחלוק על היחס שנקבע. הכללים המדויקים לכל סוג הוצאה מפורטים בתקנות ובחוזרי רשות המסים. לעניין מע"מ, תשומות מעורבות מנוכות לפי תקנה 18 ולא לפי היחס שנקבע במס הכנסה, כך שאותה הוצאה עשויה להיות מוכרת בשיעורים שונים בשני המסים. הפיצול מתועד בכרטיס ההוצאה בהנהלת החשבונות, ומייצג מדווח עליו בדוח ההתאמה.

מקור חוקי / רגולטורי: פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], סעיף 17; תקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסוימות), התשל"ב-1972; תקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות רכב), התשנ"ה-1995; תקנות מע"מ, תקנה 18

מדריכים בנושא עסק וראיית חשבון · כל המונחים