פחת: מה זה?

פחת הוא ניכוי שנתי המוכר לצורכי מס בגין ירידת ערך של נכס בר-פחת המשמש בייצור הכנסה, בשיעורים הקבועים בתקנות מס הכנסה לפי סוג הנכס.

נכס קבוע כמו מבנה, ציוד, רכב או מחשב אינו מוכר כהוצאה בשנת רכישתו, אלא נפרס על פני שנות השימוש בו. סעיף 21 לפקודת מס הכנסה מתיר ניכוי פחת שנתי, ותקנות מס הכנסה בנושא פחת קובעות לכל סוג נכס שיעור שנתי מעלות הרכישה. השיעור משקף את אורך החיים הכלכלי המשוער: מבנים בשיעור נמוך, ציוד אלקטרוני בשיעור גבוה. רכישת נכס בסוף השנה מזכה בפחת חלקי בלבד לאותה שנה, לפי מספר החודשים שבהם שימש הנכס בפועל בעסק.

הפחת מחושב בשיטת הקו הישר: עלות הנכס כפול השיעור, לפי חלק השנה שבו שימש הנכס. נכס שעלותו 100,000 שקלים ושיעור הפחת שלו 15 אחוזים מניב ניכוי של 15,000 שקלים בשנה במשך כשש שנים ושמונה חודשים עד שהוא מופחת במלואו. במכירת הנכס, הפחת שנצבר מופחת מהעלות המקורית, וההפרש בין התמורה ליתרה נחשב רווח הון או הכנסה חייבת. במכירת נכס במחיר גבוה מיתרתו המופחתת נוצר רווח שממוסה, אף שהנכס נמכר במחיר נמוך מעלותו המקורית, משום שהפחת שנוכה הקטין את העלות לצורכי מס.

בהשכרת דירת מגורים במסלול הרגיל, המשכיר רשאי לנכות פחת על מרכיב המבנה, ללא הקרקע. במכירה, פחת שניתן היה לנכות מופחת משווי הרכישה לצורך מס שבח, גם אם לא נוכה בפועל, ולכן הוא מגדיל את השבח. תקנות ההתאמות בשל אינפלציה וחוק עידוד השקעות הון קובעים שיעורי פחת מואצים לנכסים מסוימים. משכיר במסלול הרגיל שומר את חוזה הרכישה ואת פיצול השווי בין קרקע למבנה, שכן שיעור הפחת חל על המבנה בלבד וקביעת חלקו משפיעה על סכום הניכוי השנתי.

מקור חוקי / רגולטורי: פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], סעיף 21; תקנות מס הכנסה (פחת), 1941

מדריכים בנושא מס והחזרי מס · כל המונחים