ערר: מה זה?

ערר על ארנונה הוא השלב השני בהליך ההשגה: פנייה לוועדת הערר של הרשות בתוך 30 יום מקבלת תשובת מנהל הארנונה שדחה את ההשגה, ובהמשך ערעור לבית המשפט לעניינים מנהליים.

מחזיק שהשגתו נדחתה, כולה או חלקה, רשאי לערור על התשובה לפני ועדת הערר לענייני ארנונה שפועלת ליד הרשות המקומית. הערר מוגש בכתב בתוך 30 יום מיום שנמסרה למשיג תשובת מנהל הארנונה, ומפרט את נימוקי הערר ואת הסעד המבוקש. הערר מוגבל לאותן עילות שנדונו בהשגה, ואינו יכול להעלות טענות חדשות שלא נכללו בה. הערר מוגש למזכירות הוועדה ברשות, ומועבר למנהל הארנונה לתשובה בכתב.

ועדת הערר דנה בערר בהליך מעין-שיפוטי: היא שומעת את העורר ואת מנהל הארנונה, רשאית לדרוש מסמכים ולערוך ביקור בנכס, ומחליטה בהחלטה מנומקת בכתב. ההחלטה מחייבת את הרשות, והיא רשאית לקבל את הערר, לדחותו או לתקן את החיוב. הגשת הערר אינה עוצרת את הליכי הגבייה, אלא אם הוועדה או בית המשפט הורו אחרת. ההליך בוועדה קצר יחסית להליך משפטי, ואינו כרוך באגרה בסכום גבוה.

על החלטת ועדת הערר ניתן לערער בזכות לבית המשפט לעניינים מנהליים בתוך 45 יום, בשאלה משפטית. המונח ערר משמש בחקיקה גם להליכים דומים בתחומים אחרים, כגון ערר על היטל השבחה לפני ועדת הערר לפיצויים ולהיטל השבחה, ובכל תחום חלים מועדים משלו. בהליך הערר כל צד נושא בהוצאותיו, והוועדה רשאית לפסוק הוצאות במקרים חריגים. הכרעה בערר על שאלת סיווג יוצרת תקדים לגבי אותו נכס, ומחזיק שקיבל הכרעה לטובתו רשאי לדרוש שהחיוב בשנים הבאות יתאים לה.

מקור חוקי / רגולטורי: חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976, סעיפים 5-6; תקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר), התשל"ז-1977

מדריכים בנושא ארנונה ורשויות · כל המונחים