סוג נכס: מה זה?

סוג נכס הוא הסיווג שצו הארנונה מייחס לנכס לפי השימוש בו, כגון מגורים, משרדים ושירותים, מסחר, תעשייה, מלאכה, חניון או אדמה חקלאית, וכל סיווג נושא תעריף שונה למטר רבוע.

תקנות הארנונה קובעות רשימה של סיווגים ראשיים שכל רשות חייבת להשתמש בה, ולכל סיווג טווח תעריפים מותר. הרשות רשאית לקבוע בצו תת-סיווגים בתוך הסיווג הראשי, למשל להבחין בין בנקים לבין משרדים אחרים או בין מבני תעשייה לפי גודל, אך אינה רשאית ליצור סיווג ראשי חדש ללא אישור השרים. הסיווג נקבע לפי השימוש בפועל בנכס ולא לפי ייעודו התכנוני. הרשות רשאית לקבוע גם תעריפים שונים לפי גודל הנכס בתוך הסיווג, במדרגות.

ההבדל בין הסיווגים ניכר: תעריפי מגורים הם הנמוכים ביותר, ותעריפי בנקים, חברות ביטוח ומשרדים במרכזי הערים גבוהים פי כמה. לכן קביעת הסיווג היא נושא שכיח להשגות ולעררים, למשל כשעסק פועל מדירת מגורים, כשמחסן משמש למכירה או כשמבנה עומד ריק. נכס ריק שאינו בשימוש עשוי לזכות בפטור זמני לפי תקנות ההנחה. בבחינת השגה על סיווג נבדק השימוש בפועל בנכס במועד החיוב, ולא השימוש המתוכנן.

הסיווג מופיע בהודעת החיוב לצד השטח והאזור. מחזיק שסבור שהסיווג שגוי מגיש השגה למנהל הארנונה בתוך 90 יום מקבלת החיוב, ואם נדחה מגיש ערר לוועדת הערר. הרשות רשאית לשנות סיווג ביוזמתה בעקבות ביקורת בנכס. בנכס שמשמש לכמה שימושים, כגון קומה מסחרית מתחת לדירות, כל חלק מסווג בנפרד לפי שימושו. הסיווג נקבע גם למבנים שאינם בנויים, כגון קרקע תפוסה ואדמה חקלאית, שלהם תעריפים משלהם.

מקור חוקי / רגולטורי: תקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), התשס"ז-2007, תקנה 1 ותקנות 4-7

מדריכים בנושא ארנונה ורשויות · כל המונחים