ארנונה: מה זה?

ארנונה היא מס שנתי שרשות מקומית מטילה על מחזיקי נכסים בתחומה, מחושב לפי שטח הנכס, סוגו ואזורו לפי צו הארנונה, ומשמש למימון השירותים העירוניים.

ארנונה כללית היא מקור ההכנסה העצמי העיקרי של הרשויות המקומיות בישראל. היא מוטלת על המחזיק בנכס, ולא בהכרח על בעליו, ולכן שוכר דירה הוא שחייב בה. החיוב מחושב כמכפלה של שטח הנכס במטרים רבועים בתעריף למטר שנקבע בצו הארנונה של הרשות לפי סוג הנכס, כגון מגורים, משרדים, תעשייה או חניון, ולפי האזור בעיר. חובת התשלום היא לשנת כספים שלמה, ומחזיק שנכנס לנכס באמצע השנה מחויב באופן יחסי.

מועצת הרשות מאשרת מדי שנה צו ארנונה, אך חופש הפעולה שלה מוגבל: חוק ההסדרים במשק המדינה ותקנות הארנונה קובעים תעריפי מינימום ומקסימום לכל סוג נכס ושיעור עדכון שנתי אוטומטי, שמחושב מחצית לפי עליית המדד ומחצית לפי עליית מדד השכר הציבורי. חריגה מהשיעור, העלאה או הפחתה, דורשת אישור של שרי הפנים והאוצר. לכן ההבדל בין רשויות בארנונה נובע בעיקר מהתעריפים ההיסטוריים ומהאישורים החריגים שהתקבלו.

החיוב נשלח בתחילת השנה וניתן לתשלום בתשלומים או מראש עם הנחה שנקבעה בתקנות. הנחות ניתנות לאוכלוסיות שנקבעו בתקנות ההנחה, ומי שחולק על החיוב מגיש השגה למנהל הארנונה בתוך 90 יום. ארנונה שלא שולמה נגבית בהליכי גבייה מנהליים לפי פקודת המסים (גבייה). בעל נכס שמשכיר אותו לתקופה קצרה מהתקופה שנקבעה בחוק נשאר החייב בארנונה, ובעל נכס שנכסו ריק רשאי לבקש פטור זמני. הרשות מדווחת על גביית הארנונה בדוח הכספי המבוקר, ונתון הגבייה משמש למדידת חוסנה.

מקור חוקי / רגולטורי: חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992, פרק ד; תקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), התשס"ז-2007

מדריכים בנושא ארנונה ורשויות · כל המונחים