ביטוח לאומי: מה זה?

דמי ביטוח לאומי הם תשלומי חובה למוסד לביטוח לאומי המנוכים משכר ומהכנסת עצמאים בשיעור מופחת עד 60 אחוזים מהשכר הממוצע ובשיעור מלא מעליו, ומקנים זכאות לקצבאות.

חוק הביטוח הלאומי מחייב כל תושב ישראל מגיל 18 בתשלום דמי ביטוח, המממנים קצבאות זקנה, נכות, אבטלה, דמי לידה, פגיעה בעבודה וקצבאות נוספות. הגבייה מדורגת: על חלק ההכנסה החודשית שעד 60 אחוזים מהשכר הממוצע במשק חל שיעור מופחת, ועל החלק שמעליו ועד להכנסה המרבית לתשלום חל שיעור מלא. השכר הממוצע וההכנסה המרבית מתעדכנים מדי שנה. חובת התשלום חלה גם על מי שאינו עובד, בסכום מינימלי שנקבע בתקנות, ועל עקרת בית שנשואה למבוטח חלים כללים מיוחדים הפוטרים אותה מתשלום.

אצל שכיר, חלק העובד בדמי הביטוח הלאומי הוא 0.4 אחוזים בשיעור המופחת ו-7 אחוזים בשיעור המלא, והמעסיק משלם חלק נוסף משלו. אצל עצמאי, השיעורים הם 2.87 אחוזים ו-12.83 אחוזים על ההכנסה החייבת מהעסק, והוא משלם מקדמות חודשיות שמתחשבנות בתום השנה לפי השומה. לצד דמי הביטוח הלאומי נגבים באותו מנגנון דמי ביטוח בריאות. שכיר בעל שכר גבוה משלם דמי ביטוח לאומי בשיעור אפקטיבי הנמוך מהשיעור המלא, בשל השיעור המופחת על החלק הראשון וההגבלה על ההכנסה המרבית לתשלום.

סעיף 47א לפקודת מס הכנסה מתיר לעצמאי לנכות מהכנסתו החייבת 52 אחוזים מדמי הביטוח הלאומי ששילם, ללא חלק דמי ביטוח הבריאות. תשלומי הביטוח הלאומי אינם מס לפי הפקודה, ולכן אינם מופחתים בנקודות זיכוי, אך הם חלק מנטל התשלומים הכולל על ההכנסה. אי-תשלום פוגע בזכאות לקצבאות מסוימות. חלק העובד בדמי הביטוח הלאומי מופיע בתלוש השכר בנפרד ממס ההכנסה, ובטופס 106 השנתי מרוכזים שני הסכומים לצורך הגשת דוחות ובקשות החזר.

מקור חוקי / רגולטורי: חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995; פקודת מס הכנסה, סעיף 47א

מדריכים בנושא מס והחזרי מס · כל המונחים