הוצאה לפועל: מה זה?

הוצאה לפועל היא מערכת האכיפה הממשלתית שבה נושה גובה חוב פסוק, שטר או משכנתא באמצעות עיקולים, מימוש נכסים והגבלות על החייב, לפי חוק ההוצאה לפועל.

חוק ההוצאה לפועל מסדיר את הגבייה הכפויה של חובות. נושה המחזיק בפסק דין, בשטר חוב, בהמחאה שלא כובדה או בשטר משכנתא רשאי לפתוח תיק בלשכת ההוצאה לפועל שברשות האכיפה והגבייה. לאחר מסירת אזהרה לחייב ותקופה שנקבעה בחוק לתשלום או לטענת פרעתי, רשם ההוצאה לפועל רשאי להורות על עיקול חשבונות בנק, משכורת, רכב ומקרקעין, ועל מימושם. הליך ההוצאה לפועל אינו דורש הליך משפטי נוסף כאשר הנושה מחזיק בפסק דין, ובתביעות על סכום קצוב ניתן לפתוח תיק ישירות בהוצאה לפועל בתנאים שנקבעו.

החוק מאפשר לחייב לבקש פריסה של החוב לתשלומים לפי יכולתו, באמצעות חקירת יכולת והכרזה כחייב מוגבל באמצעים או צו תשלומים. במקביל רשאי הרשם להטיל הגבלות: עיכוב יציאה מהארץ, הגבלת רישיון נהיגה, הגבלה על שימוש בכרטיסי אשראי ועל פתיחת חשבון בנק. הליך מימוש דירת מגורים ממושכנת מתנהל לפי כללים מיוחדים, הכוללים חובת הצעת דיור חלופי בתנאים שנקבעו בסעיף 38 לחוק. החוק קובע סכומים המוגנים מעיקול, כמו חלק משכר העבודה, קצבאות מסוימות וכלים הדרושים למחייתו של החייב, לפי סעיפים 22 ו-50 לחוק.

החוב בהוצאה לפועל צובר ריבית והצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, בתוספת אגרות ושכר טרחה שנקבעו בתקנות. פתיחת תיק ומצבו מדווחים למאגר נתוני האשראי של בנק ישראל. חייב שאינו יכול לפרוע את חובותיו רשאי לפנות להליך חדלות פירעון לפי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, שמקפיא את הליכי ההוצאה לפועל נגדו. חוב שנפתח בגינו תיק הוצאה לפועל גדל במהירות בשל הריבית, האגרות ושכר הטרחה, והחוק מאפשר הסדר תשלומים מוקדם שמצמצם עלויות אלה.

מקור חוקי / רגולטורי: חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967

מדריכים בנושא הלוואות · כל המונחים