שעבוד: מה זה?

שעבוד הוא זכות שמקבל נושה בנכס של החייב כבטוחה לחוב, המאפשרת לו להיפרע מהנכס לפני נושים אחרים אם החוב לא ייפרע, כמו משכנתא על דירה או שעבוד על רכב.

שעבוד מייחד נכס מסוים או קבוצת נכסים לטובת נושה. אם החייב אינו פורע, הנושה רשאי לממש את הנכס ולהיפרע מתמורתו בעדיפות על פני נושים רגילים. במקרקעין, השעבוד לטובת בנק נרשם כמשכנתא בלשכת רישום המקרקעין לפי חוק המקרקעין. במיטלטלין ובזכויות, כמו רכב, ציוד, פיקדון או זכויות חוזיות, השעבוד נרשם כמשכון ברשם המשכונות לפי חוק המשכון. חברות רושמות שעבודים ברשם החברות. נושה מובטח בשעבוד נמצא במעמד טוב יותר מנושה רגיל בהליכי חדלות פירעון, שכן הנכס המשועבד משמש קודם לפירעון חובו, ורק היתרה מחולקת לשאר הנושים.

ההבחנה בין שעבוד קבוע לשעבוד צף חלה בעיקר על חברות: שעבוד קבוע חל על נכס מוגדר, ואילו שעבוד צף חל על כלל נכסי החברה המשתנים ומתגבש לשעבוד קבוע בעת מימוש. אצל יחידים, השעבוד הנפוץ הוא משכנתא על דירה, שעבוד רכב לטובת חברת מימון, ושעבוד כספי קופת גמל או קרן השתלמות כנגד הלוואה. שעבוד יכול להיות מדרגה ראשונה או שנייה: בעל שעבוד שני נפרע רק לאחר שבעל השעבוד הראשון קיבל את מלוא חובו, ולכן נושה שני מתמחר את הסיכון בריבית גבוהה יותר.

נכס משועבד אינו ניתן למכירה או להעברה ללא הסכמת בעל השעבוד או סילוקו, ורישום השעבוד מופיע בנסח הרישום או באישור רשם המשכונות, כך שרוכש פוטנציאלי יכול לגלותו. שעבוד שלא נרשם כדין אינו תקף כלפי צדדים שלישיים. מימוש שעבוד על דירת מגורים כפוף לכללים המיוחדים שבחוק ההוצאה לפועל. הסרת שעבוד לאחר פירעון החוב היא פעולה נפרדת שהחייב מבצע באמצעות מכתב סילוק מהנושה, ואי-ביצועה מותיר רישום שעבוד שאינו משקף חוב קיים ומכביד על עסקאות עתידיות.

מקור חוקי / רגולטורי: חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969; חוק המשכון, התשכ"ז-1967

מדריכים בנושא הלוואות · כל המונחים