סעיף 14: מה זה?

סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים מאפשר למעסיק להפקיד את רכיב הפיצויים בקופה על שם העובד במקום התחייבות עתידית, כך שההפקדות באות במקום פיצויי הפיטורים.

סעיף 14 קובע שתשלום המעסיק לקופת גמל או לקרן פנסיה על חשבון פיצויים בא במקום פיצויי פיטורים, בתנאי שהדבר נקבע בהסכם קיבוצי, בצו הרחבה או באישור שר העבודה. האישור הכללי שניתן מכוח הסעיף ב-1998, וצו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף, מחילים את ההסדר על רוב העובדים במשק. ההסדר נקרא על שם מספר הסעיף בחוק, והביטוי סעיף 14 משמש בתלושי שכר ובחוזי עבודה לציון תחולתו על ההפקדות.

המשמעות המעשית כפולה. מצד המעסיק: הוא מפקיד מדי חודש את שיעור הפיצויים שנקבע, ובסיום ההעסקה אינו נדרש להשלים את ההפרש בין הצבירה בקופה לבין חישוב הפיצויים לפי השכר האחרון, גם אם השכר עלה. מצד העובד: הכספים שבקופה שייכים לו גם אם התפטר, ולא רק אם פוטר, והמעסיק אינו רשאי למשוך אותם בחזרה אלא במקרים חריגים שנקבעו בחוק. המשמעות היא שהעובד יודע בכל עת מה שווי הפיצויים שלו, מפני שהם נמצאים בקופה על שמו.

תחולת סעיף 14 יכולה להיות מלאה או חלקית, בהתאם לשיעור ההפקדה ולמועד תחילת ההסדר, ובחלק מהמקרים המעסיק חייב להשלים פיצויים על החלק שאינו מכוסה. צו ההרחבה הפנסיוני קובע הפקדה לפיצויים בשיעור 6% מהשכר, ותחולת סעיף 14 עליה. בסיום העסקה המעסיק ממלא טופס 161 ומציין בו את הכספים שהופקדו לפי סעיף 14, והעובד בוחר האם למשוך אותם או להשאירם ברצף. מעסיק שלא החיל את הסעיף מלכתחילה יכול להחילו רק מכאן ואילך, בהסכמת העובד, ולא למפרע.

מקור חוקי / רגולטורי: חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, סעיף 14; האישור הכללי בדבר תשלומי מעבידים לקרן פנסיה ולקופת ביטוח במקום פיצויי פיטורים (1998)

מדריכים בנושא פנסיה וגמל · כל המונחים