איך מחושבת ארנונה: שטח × תעריף לפי סוג נכס ואזור בצו הארנונה של הרשות

מי מטיל ומי מפקח

סמכות הרשות המקומית להטיל ארנונה נובעת מפקודת העיריות ומפקודת המועצות המקומיות, ומוסדרת מאז 1992 בפרק הארנונה שבחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992, ובתקנות שהותקנו מכוחו מדי שנה (תקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות)). מועצת הרשות מאשרת בכל שנה צו ארנונה שקובע את סוגי הנכסים, האזורים והתעריפים.

התקנות קובעות לכל סוג נכס (מגורים, משרדים ומסחר, תעשייה, מלאכה, חניונים, אדמה חקלאית ועוד) תעריף מזערי ומרבי למ"ר, ואת שיעור העדכון האוטומטי של התעריפים משנה לשנה, שמחושב כממוצע של שינוי מדד המחירים לצרכן ושינוי מדד השכר הציבורי. רשות שרוצה להעלות תעריף מעבר לעדכון, לשנות סיווג או להוסיף אזור זקוקה לאישור חריג של שר הפנים ושר האוצר.

הנוסחה

ארנונה שנתית = שטח הנכס במ"ר × התעריף השנתי למ"ר של סוג הנכס באזור שבו הוא נמצא, בניכוי הנחות שהמחזיק זכאי להן. התעריף מופיע בצו הארנונה של הרשות, שמתפרסם באתר הרשות ובמשרדיה, ובחיוב השנתי שנשלח למחזיק. באתר מוצגת לכל רשות הארנונה הממוצעת למ"ר למגורים כפי שעולה מהדוחות הכספיים המבוקרים, לצד נתוני הגבייה.

החיוב הוא שנתי לשנה קלנדרית, ומחזיק שנכנס לנכס או עזב אותו במהלך השנה מחויב באופן יחסי לימי ההחזקה. הרשות רשאית לאפשר תשלום בתשלומים תקופתיים (בדרך כלל דו-חודשיים), ואז לפי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה) התשלומים צמודים למדד ממועד החיוב.

איך נמדד השטח

שיטת המדידה נקבעת בצו הארנונה של כל רשות ואינה אחידה בארץ. חלק מהרשויות מחייבות לפי שטח ברוטו הכולל קירות חיצוניים, מרפסות, מחסן וחלק יחסי בשטחים משותפים; אחרות לפי שטח נטו של הדירה בלבד. הצו מפרט אילו שטחים נספרים (מרפסת מקורה, מרתף, חניה מקורה) ובאילו מקדמים. לכן דירה בעלת אותו שטח פיזי יכולה להיות מחויבת על מספר מ"ר שונה בשתי רשויות.

הרשות רשאית למדוד נכסים ולעדכן את השטח הרשום, והמחזיק רשאי לדרוש מדידה או להגיש השגה אם לדעתו השטח שנרשם שגוי. תיקון שטח פועל בדרך כלל מהמועד שבו נמדד או הוגשה ההשגה, בכפוף להוראות החוק.

סוג הנכס והשימוש

הסיווג נקבע לפי השימוש בפועל ולא רק לפי ייעוד התכנוני. דירת מגורים שמשמשת משרד מסווגת כמשרד לאותו חלק, ומחסן המשרת דירה מסווג בסיווג המחסנים אם הצו קובע אותו. הסיווג נעשה על ידי מנהל הארנונה, וטענה שהסיווג שגוי היא אחת מעילות ההשגה לפי חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית). נכס ריק, נכס בבנייה ונכס שאינו ראוי לשימוש כפופים לכללים מיוחדים בחוק ובתקנות ההנחה.

מי חייב

החייב הוא המחזיק בנכס, כלומר מי שמשתמש בו בפועל: השוכר ולא הבעלים בדירה מושכרת, בתנאי שהשוכר נרשם ברשות. בעלים של נכס ריק הוא המחזיק. פקודת העיריות קובעת שמחזיק שעזב מודיע לרשות בכתב, ועד להודעה הוא נותר חייב. בשכירות קצרה מתקופה שנקבעה בפקודה החיוב נשאר על הבעלים.