אגרת חוב: מה זה?

אגרת חוב היא נייר ערך שבו המנפיק, ממשלה או חברה, מתחייב לשלם למחזיק ריבית תקופתית ולפרוע את הקרן במועד שנקבע, והיא נסחרת בבורסה וממוסה כהכנסה מריבית ומרווח הון.

אגרת חוב היא הלוואה שהציבור נותן למנפיק. המנפיק קובע ערך נקוב, שיעור ריבית שנתי המכונה קופון, מועדי תשלום ומועד פדיון. אגרות חוב ממשלתיות מונפקות על ידי משרד האוצר ונחשבות ללא סיכון אשראי במטבע המקומי; אגרות חוב של חברות נושאות סיכון שהמנפיק לא יעמוד בתשלומים, ומדורגות על ידי חברות דירוג. הן נסחרות בבורסה, ומחירן משתנה עם הריבית בשוק והסיכון. מחזיק אגרת חוב הוא נושה של המנפיק ולא בעלים, ובמקרה של חדלות פירעון של חברה הוא קודם לבעלי המניות בסדר הפירעון, בהתאם לתנאי האגרת ולשעבודים.

התשואה לפדיון היא הריבית האפקטיבית שמשקיע יקבל אם יחזיק את האגרת עד הפדיון במחיר הרכישה הנוכחי. כאשר הריבית במשק עולה, מחירי אגרות החוב הקיימות יורדים, וההפך. ככל שהתקופה לפדיון ארוכה יותר, רגישות המחיר לשינויי ריבית גדולה יותר. אגרות חוב צמודות משלמות קרן וריבית מוצמדות למדד המחירים לצרכן, ואילו שקליות משלמות סכומים נומינליים. משקיע שרוכש אגרת חוב ומחזיק אותה עד הפדיון מקבל את התשואה שחושבה ביום הרכישה, ואילו מי שמוכר לפני הפדיון חשוף לשינוי במחיר עקב שינויי הריבית.

המס על ריבית ועל רווח הון מאגרת חוב בידי יחיד נקבע בסעיפים 91 ו-125ג לפקודת מס הכנסה: 25 אחוזים על הרווח הריאלי באגרת צמודה, ו-15 אחוזים על הרווח הנומינלי באגרת שאינה צמודה. המס מנוכה במקור על ידי חבר הבורסה. הנפקה לציבור כפופה לחוק ניירות ערך ולתשקיף שאישרה רשות ניירות ערך. משקיעים מחזיקים אגרות חוב גם דרך קרנות נאמנות, תעודות סל וקופות גמל, ובמקרים אלה המס נקבע לפי דיני המעטפת ולא לפי המס הישיר על האגרת.

מקור חוקי / רגולטורי: חוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968; פקודת מס הכנסה, סעיפים 91 ו-125ג

מדריכים בנושא הלוואות · כל המונחים