היטל השבחה: מה זה?

היטל השבחה הוא תשלום לוועדה המקומית לתכנון ובנייה בשיעור מחצית מעליית שווי המקרקעין הנובעת מאישור תוכנית, הקלה או שימוש חורג, לפי התוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה.

כאשר הוועדה המקומית מאשרת תוכנית בניין עיר המגדילה את זכויות הבנייה, מאשרת הקלה או מתירה שימוש חורג, שווי המקרקעין עולה. התוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה מטילה על בעל המקרקעין היטל בשיעור 50 אחוזים מההשבחה, כלומר מההפרש בין שווי הנכס לאחר האישור לבין שוויו לפניו. ההשבחה נקבעת בשומה של שמאי מטעם הוועדה. ההיטל חל גם כאשר בעל הנכס לא ביקש את התוכנית ולא ידע עליה, שכן החבות נובעת מעצם עליית השווי, ולא מפעולה של הבעלים.

החבות נוצרת ביום אישור התוכנית, אך התשלום נדחה עד למימוש: מכירת הנכס, קבלת היתר בנייה מכוח התוכנית, או תחילת השימוש החורג. במכירה, המוכר הוא החייב, ואישור הוועדה על תשלום ההיטל או על היעדר חבות נדרש לרישום העברת הזכויות. סכום ההיטל צמוד למדד מיום אישור התוכנית ועד לתשלום. בעסקת מכירה של דירה בבניין שאושרה לו תוכנית להרחבה או לתוספת קומות, המוכר עשוי לגלות חבות בהיטל שלא הביא בחשבון, גם אם לא ניצל את הזכויות בעצמו.

התוספת השלישית קובעת פטורים, ובהם פטור להרחבת דירת מגורים עד שטח שנקבע בסעיף 19 לתוספת, כאשר הבנייה משמשת למגורי הבעלים או קרוביו, ופטורים לחלק מפרויקטים של התחדשות עירונית. בעל הנכס רשאי לערור על השומה בפני שמאי מכריע או ועדת ערר. ההיטל ששולם מוכר כהוצאה בחישוב מס השבח. בהסכמי מכר נהוג לקבוע שהמוכר נושא בהיטל בגין תוכניות שאושרו עד יום החתימה, והרוכש בגין תוכניות מאוחרות, כדי למנוע מחלוקת כאשר השומה מתקבלת לאחר העסקה.

מקור חוקי / רגולטורי: חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965, התוספת השלישית

מדריכים בנושא מס והחזרי מס · כל המונחים